ב. סיבות לאומיות- כמו במדינות אחרות באירופה, בתחילת המאה ה-20' ואחרי מלחמת העולם הראשונה (כיבוש שטחים) עלתה תחושת הלאומנות במדינות רבות. זה מביא לאנטישמיות בגלל שני דברים שהתרחשו בו זמנית:1. האמנסיפציה (מתן זכויות למיעוטים) שרומניה "נאנסה" לתת ליהודים. היהודים היו כנטע זר בעם הרומני, שקיבלו זכויות רק בגלל שהכריחו את רומניה; 2.  צירוף הטריטוריות של בסרביה, טרנסילבניה, בוקובינה, באנאט והקדרילטר ("רומניה הגדולה"), איחד אומנם את הרומנים, אך הכפיף לשלטון הרומני מספרים גדולים מאוד של בני לאומים אחרים: הונגרים, יהודים, אוקראינים, גרמנים, רוסים, בולגרים ועוד. הרומנים חשו מכותרים על ידי אויבים וראו במיעוטים (וביניהם היהודים) גורם לא נאמן.

בנוסף, יהודים רבים היו בין אוהדי הקומוניזם ומספר היהודים במפלגה הקומוניסטית הרומנית עלה בהרבה על השיעור היחסי של היהודים בכלל האוכלוסייה. בולטות ריבוי היהודים בהנהגת ברית המועצות בתחילת השלטון הקומוניסטי, יצרו בעיני המתבונן הרומני את הזהות בין היהודים ובין הקומוניזם, בין היהודים ובין ברית המועצות.

ג. סיבות דתיות- הרומנים הם נוצרים (מרביתם נוצרים אורתודוקסים) ושנים רבות של שיעבוד מוסלמי ומאבק במוסלמים (בשליטת האימפריה העות'מאנית), הפכו את נצרותם לנצרות לוחמנית. נבערות המאמינים, בנוסף למניפולציות של כמרים, הביאו למצב בו הרומנים ראו ביהודי ארצם אשמים במות ישו, ולא פעם ביצעו בהם פרעות. פוגרומים ועלילות דם היו חלק מההיסטוריה של המקום. שידוך פוליטי שנעשה בין הדתיות הנוצרית המקומית ובין הלאומנות הרומנית (בא לידי ביטוי בתנועת הלגיונרים) העצים מאוד את האנטישמיות הרומנית.

יון אנטונסקו ויחסו ליהודים

חשוב להבין כי שואת יהדות רומניה הייתה שונה מהשואה בשאר ארצות אירופה בכך שבוצעה ע''י בני העם הרומני, לא הגרמני. רומניה, בתור בעלת ברית של גרמניה הנאצית, לא שלחה את יהודיה למחנות ההשמדה בפולין אלא רצחה אותם בעצמה. האחראי לכך הוא אנטונסקו ובריתו עם היטלר.

להלן חלק מהתבטאויותיו האנטישמיות בזמן כהונתו:

• "אני נותן להמון רישיון מוחלט לטבוח (ביהודים). אני אסוג למבצרי, ולאחר הטבח אחזיר את הסדר"- באמירה זו היה מעין אישור מראש לפוגרום יאשי שפרץ זמן קצר לאחר מכן.
• "כולם חייבים להבין שאין זה מאבק נגד הסלאבים, אלא נגד היהודים. זה מאבק עד מוות. או שננצח והעולם יטהר את עצמו, או שהם ינצחו ואנו נהפוך לעבדיהם.... המלחמה בכללותה, והקרב על אודסה באופן ספציפי הוכיחו שהשטן ביהודים"
• ב-6 באוקטובר 1941 הצהיר אנטונסקו בכינוס הממשלה: "החלטתי לפנות את כולם (היהודים) לתמיד מאזור זה. יש לי עדין 10,000 יהודים בבסרביה אותם יש לשלוח אל מעבר לנהר הדניסטר, בעוד מספר ימים, ואם הנסיבות תאפשרנה, אל מעבר להרי אורל"
• "יש לי מספיק קשיים עם היהודונים ששלחתי אל מעבר לבוג, רק אני יודע כמה (מהם) מתו בדרך".
• "אין זה משנה אם 100 או 1,000 ימותו, (מצידי) כולם יכולים למות".

דבקותו של אנטונסקו בחיסול היהודים הפתיעה אפילו את היטלר, אשר החמיא לו על דרך טיפולו ביהודי המדינה ואמר כי "אנטונסקו מתקדם בעניינים אלה בצורה הרבה יותר רדיקלית ממה שעשינו עד כה".

אחרי עלייתו לשלטון ב-1940, כרת ברית עם היטלר וגרמניה הנאצית, מתוך שנאה לקומוניזם הרוסי. התקווה של אנטונסקו הייתה לכבוש מחדש את בסרביה, צפון בוקובינה, ולהשיג את חבל צפון טרנסילבניה (שסופח להונגריה) בתמיכתו של היטלר. מבחינת גרמניה, ברית זאת הבטיחה אספקה יציבה של נפט מרומניה ל"מכונת המלחמה" הנאצית. כך הצליח מצד אחד אנטונסקו להרחיב את תחום שליטתה של רומניה מזרחה עד שטחי אוקראינה, ולמחוק את ההשפלה שספגה רומניה שנה קודם לכן. מהצד השני, גרמניה הנאצית קיבלה תמיכה מרומניה יותר מכול מדינות הציר גם יחד. רומניה הצטרפה לצבא הנאצי ועזרה להם לפלוש לבריהמ''ע (וכול זאת ללא התייעצות עם המלך מיכאי).