שואת יהודי דורוחוי

ראשית, חשוב להבין שההתלהבות הרומנית לרצח יהודים ולשנאתם, צמחה על קרקע מאוד פוריה, בגלל האנטישמיות שכבר הייתה במדינה. רומניה פשוט המשיכה במדיניות האנטישמית שניהלה הממלכה הקטנה (הרגאט, ובה דורוחוי), לפני מלחמת העולם הראשונה. כפי שצוין כאן קודם לכן- האנטישמיות כבר הייתה חזקה בדורוחוי עוד מלפני 1900.

סיבות כלכליות לאנטישמיות- ברומניה, היהודים לא היו זכאים לרכוש קרקע רומנית, לכן הם חכרו קרקעות מהבויארים (בעלי האדמות) והחכירו אותן חכירת משנה לאיכרים. האיכרים ראו ביהודים את המנצלים שלהם והיפנו כלפיהם את השנאה המעמדית. כפי שנכתב כאן בפרק, בשנת 1907 פרץ מרד האיכרים ברומניה, מרד שהתחיל בסכסוך בין חוכרי קרקעות יהודיים ובין האיכרים. המרד דוכא ורבים מהאיכרים נהרגו. בציבור הרומני הפנו אצבע מאשימה כלפי היהודים.

סיבה נוספת וידועה בכול אירופה לאנטישמיות היא- הלוואה בריבית.  בנוסף, כניסת היהודים למקצועות החדשים (עריכת דין, רפואה, כלכלה, תעשייה, חינוך, עיתונות, תרבות ואומנות) ולעולם ההשכלה המתפתח הייתה הצלחה גדולה (היהודים היוו חלק גדול מבעלי המקצועות החופשיים), והביאה לשנאה מתוך קנאה.

ב. סיבות לאומיות- כמו במדינות אחרות באירופה, בתחילת המאה ה-20' ואחרי מלחמת העולם הראשונה (כיבוש שטחים) עלתה תחושת הלאומנות במדינות רבות. זה מביא לאנטישמיות בגלל שני דברים שהתרחשו בו זמנית:1. האמנסיפציה (מתן זכויות למיעוטים) שרומניה "נאנסה" לתת ליהודים. היהודים היו כנטע זר בעם הרומני, שקיבלו זכויות רק בגלל שהכריחו את רומניה; 2.  צירוף הטריטוריות של בסרביה, טרנסילבניה, בוקובינה, באנאט והקדרילטר ("רומניה הגדולה"), איחד אומנם את הרומנים, אך הכפיף לשלטון הרומני מספרים גדולים מאוד של בני לאומים אחרים: הונגרים, יהודים, אוקראינים, גרמנים, רוסים, בולגרים ועוד. הרומנים חשו מכותרים על ידי אויבים וראו במיעוטים (וביניהם היהודים) גורם לא נאמן.

בנוסף, יהודים רבים היו בין אוהדי הקומוניזם ומספר היהודים במפלגה הקומוניסטית הרומנית עלה בהרבה על השיעור היחסי של היהודים בכלל האוכלוסייה. בולטות ריבוי היהודים בהנהגת ברית המועצות בתחילת השלטון הקומוניסטי, יצרו בעיני המתבונן הרומני את הזהות בין היהודים ובין הקומוניזם, בין היהודים ובין ברית המועצות.

ג. סיבות דתיות- הרומנים הם נוצרים (מרביתם נוצרים אורתודוקסים) ושנים רבות של שיעבוד מוסלמי ומאבק במוסלמים (בשליטת האימפריה העות'מאנית), הפכו את נצרותם לנצרות לוחמנית. נבערות המאמינים, בנוסף למניפולציות של כמרים, הביאו למצב בו הרומנים ראו ביהודי ארצם אשמים במות ישו, ולא פעם ביצעו בהם פרעות. פוגרומים ועלילות דם היו חלק מההיסטוריה של המקום. שידוך פוליטי שנעשה בין הדתיות הנוצרית המקומית ובין הלאומנות הרומנית (בא לידי ביטוי בתנועת הלגיונרים) העצים מאוד את האנטישמיות הרומנית.

יון אנטונסקו ויחסו ליהודים

חשוב להבין כי שואת יהדות רומניה הייתה שונה מהשואה בשאר ארצות אירופה בכך שבוצעה ע''י בני העם הרומני, לא הגרמני. רומניה, בתור בעלת ברית של גרמניה הנאצית, לא שלחה את יהודיה למחנות ההשמדה בפולין אלא רצחה אותם בעצמה. האחראי לכך הוא אנטונסקו ובריתו עם היטלר.

להלן חלק מהתבטאויותיו האנטישמיות בזמן כהונתו:

  • "אני נותן להמון רישיון מוחלט לטבוח (ביהודים). אני אסוג למבצרי, ולאחר הטבח אחזיר את הסדר"- באמירה זו היה מעין אישור מראש לפוגרום יאשי שפרץ זמן קצר לאחר מכן.
  • "כולם חייבים להבין שאין זה מאבק נגד הסלאבים, אלא נגד היהודים. זה מאבק עד מוות. או שננצח והעולם יטהר את עצמו, או שהם ינצחו ואנו נהפוך לעבדיהם.... המלחמה בכללותה, והקרב על אודסה באופן ספציפי הוכיחו שהשטן ביהודים"
  • ב-6 באוקטובר 1941 הצהיר אנטונסקו בכינוס הממשלה: "החלטתי לפנות את כולם (היהודים) לתמיד מאזור זה. יש לי עדין 10,000 יהודים בבסרביה אותם יש לשלוח אל מעבר לנהר הדניסטר, בעוד מספר ימים, ואם הנסיבות תאפשרנה, אל מעבר להרי אורל"
  • "יש לי מספיק קשיים עם היהודונים ששלחתי אל מעבר לבוג, רק אני יודע כמה (מהם) מתו בדרך".
  • "אין זה משנה אם 100 או 1,000 ימותו, (מצידי) כולם יכולים למות".

דבקותו של אנטונסקו בחיסול היהודים הפתיעה אפילו את היטלר, אשר החמיא לו על דרך טיפולו ביהודי המדינה ואמר כי "אנטונסקו מתקדם בעניינים אלה בצורה הרבה יותר רדיקלית ממה שעשינו עד כה".

אחרי עלייתו לשלטון ב-1940, כרת ברית עם היטלר וגרמניה הנאצית, מתוך שנאה לקומוניזם הרוסי. התקווה של אנטונסקו הייתה לכבוש מחדש את בסרביה, צפון בוקובינה, ולהשיג את חבל צפון טרנסילבניה (שסופח להונגריה) בתמיכתו של היטלר. מבחינת גרמניה, ברית זאת הבטיחה אספקה יציבה של נפט מרומניה ל"מכונת המלחמה" הנאצית. כך הצליח מצד אחד אנטונסקו להרחיב את תחום שליטתה של רומניה מזרחה עד שטחי אוקראינה, ולמחוק את ההשפלה שספגה רומניה שנה קודם לכן. מהצד השני, גרמניה הנאצית קיבלה תמיכה מרומניה יותר מכול מדינות הציר גם יחד. רומניה הצטרפה לצבא הנאצי ועזרה להם לפלוש לבריהמ''ע (וכול זאת ללא התייעצות עם המלך מיכאי). 

ההגלייה לטרנסניסטריה

טרנסניסטריה הוא שם שניתן במהלך מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוגילב פודולסקי מצפון. אזור זה היה לפני המלחמה בשליטת ברית המועצות. השם "טרנסניסטריה" ניתן לה על ידי היטלר לאחר שנכבשה בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941 מידי בריהמ''ע, ונמסרה לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה לצד גרמניה. הרומנים אימצו את השם שהעניק היטלר, ומשמעותו השטח מעבר לנהר ניסטרו (שמו של הנהר בפי הרומנים).

על היהודים בטרנסניסטריה נאסר חופש התנועה ובחירת מקום המגורים. הם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה 'לטובת הציבור'. הובטח למגורשים שכר יומי, אך למעשה לא קיבלו כול תשלום תמורת עבודתם. המחנות והגטאות היו נתונים לסמכותם של מיפקדות הז'נדרמריה ושל השלטונות המינהליים הרומניים ברחבי טרנסניסטריה.

 

מבצעי הפשעים העיקריים בטרנסניסטריה היו הצבא הרומני והמשטרה הרומנית. פעולותיהם נבעו מן המצב הפוליטי החדש שנוצר עם פרוץ המלחמה נגד הסובייטים. האנטישמיות הלאומית ברומניה הוקצנה בשל המלחמה ובשל השאיפות הלאומיות הפרועות. יון אנטונסקו, הדיקטטור הרומני, האמין כי אפשר לממש את החלום בדבר "רומניה הגדולה החדשה". לאוכלוסייה היהודית בבסראביה, בבוקובינה ובטרנסניסטריה לא היה מקום ב"רומניה הגדולה" הזאת. ממשלת אנטונסקו ראתה בטרנסניסטריה מעין משק גדול שיש לנהלו ביעילות ולנצלו עד תום כדי להפחית את המעמסה על קופת המדינה.

לפי רישומים ב"יד ושם"- "בטרנסניסטריה היו המדיניות הרומנית של גירוש יהודים מאזורים מסוימים ו"הפתרון הסופי" הנאצי "מוצלחים" פחות משהיו בחלקים אחרים של מזרח אירופה: 40% מהמגורשים שרדו. אולם גילויי האכזריות באזור זה בולטים בעוצמתם. אמנם לא היו בטרנסיניסטריה תאי גזים ולא היה מאומה דוגמת מפעלי המוות של טרבלינקה, סוביבור, בלז'ץ, אושוויץ ומיידנק, אך מעשי הריגה מכוונים באמצעות הרעבה, מחנות כפייה שבהם הועבדו אנשים בפרך עד מוות, רציחות המוניות ביריות וכל שאר מרכיבי השואה – כל אלה התקיימו גם התקיימו בה".